זה סיפור על מקום שאין כמוהו בכל העולם. קהילה שיתופית אמיתית, שבה כל אחד עושה רק מה שהוא רוצה. הכלל היחידי הוא שאין כלל. החלטת הרוב אינה מחייבת ורצונותיו של הפרט חשובים יותר מהכלל. חשבון בנק משותף ל-200 איש, בוגרים וילדים. כל אחד מוציא מהקופה המשותפת כמה שהוא רוצה ומחליט לעצמו כמה יעבוד ובמה. הכל על פי המצפון האישי. נשמע לא הגיוני, אבל קיים. אמיר חוזר אל הישוב סמר שבערבה שהיה בין מקימיו ומגלה שהרעיונות הנאיביים שיזמו קבוצת נערים ונערות בני 18 עדיין נשמרים. המשבר הכלכלי שבפתח מאיים לפרק את השיטה שמחזיקה כבר קרוב לחמישה עשורים.