עמית חכמוב: חשיפה ממושכת / ישראל, 22 דק׳
בעבודת הוידאו "חשיפה ממושכת" מציגה עמית חכמוב נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הן מופיעות פעם אחת לבדן ובפעם השנייה עם הא.נשים איתן שיתפו את סיפור הפגיעה. דרך צילומים אלה נותנת היוצרת ביטוי לכוח של עדות, של הקשבה, של שיתוף. הוידאו מציג שתי מציאויות: אחת בה הנפגעת נשארת לבדה והשנייה בה השיתוף נותן כוח ומוצא. חכמוב משתמשת גם בסאונד שמלווה את העבודה בו אנו שומעות על הרגע שבו סיפרו לא.נשים, על הקושי וגם על תחושת ההקלה והריפוי.

זוהר חורב: שאריות של מלחמה / ישראל, 3.5 דק׳
"זהו סרט אנימציה, על גיבורה המספרת על חוויות ילדותה כילדה שגדלה באזור הדרום, שם היא התמודדה עם מטח הרקטות הבלתי פוסק שנורו מעזה לעבר ישראל. הסיפור מתעמק במסע האישי שלה, בוחן את ההשפעה העמוקה של החיים בתוך סכנה מתמדת והשאריות הרגשיות המתמשכות שממשיכות לעצב את חייהם. דרך נקודת המבט שלה, הסרט שופך אור על ההשפעות המתמשכות של הסכסוך המתמשך ומציע הרהור נוקב על החוסן האנושי מול מצוקה".

מיכאל שנהב: אחת הגרסאות / ישראל, 11 דק׳
הסרט עוקב אחר חייל העומד לפני שחרור מהצבא. החייל נקרא למשרדו של המפקד, שמניח על השולחן אקדח טעון ופוקד על החייל לירות בעצמו. החייל עוזב את המשרד. כמה ימים אחרי חייל אחר מתאבד בעמדת שמירה. הצבא משתיק את הסיפור של החייל הראשון כדי למנוע מבוכה. החייל משתחרר מהצבא וטס לאמסטרדם, שם הוא רואה חשפנית רוקדת עם אקדחה הדומה לאחד שהוצע לו בצבא.

יאנה ריאחי: 88 אהובתי / ישראל, 33 דק׳
88FM הייתה תחנת רדיו מיוחדת במינה ­– הושמעה בה מוזיקה שלא ניתן היה לשמוע בשום תחנה אחרת והיא יצרה סביבה קהילה של מאזינים. עד שיום אחד הכל השתנה. ב-14 למאי 2017, "קול ישראל" נסגרה והתחנה עברה לידיים של תאגיד השידור הציבורי. התחנה לא דמתה יותר לעצמה אך המאזינים המסורים לא ויתרו ויצאו למחאה. היום, חמש שנים לאחר מכן, אני יוצאת למסע בעקבות הרדיו האבוד והמאבק הייחודי במינו שהיה. אני מנסה להבין מה גרם לתאגיד לרוקן את התחנה מתוכן ומבקשת לבחון את התופעה של השטחת התרבות.