סרט מעקב בן שש שנים המתאר את החלום ושברו: מעבודה משותפת פוריה, הרמונית ושמחה של יהודים ופלשתינים אל שבר, אלימות מלחמתית ובסופה - פינוי וניתוק.
הישוב דוגית הוקם בקצה הצפוני של רצועת עזה. החלום של מקימיו היה לייסד כפר דייגים בסגנון יווני בו רוב התושבים מתפרנסים מהים, יוצאים וחוזרים לאזורי הדיג הסמוכים לחוף.
ואז קרה דבר מופלא: התושבים היהודים חברו לפלשתינים, שכניהם - ויחד הם יצרו שותפות אמיתית בה דגו יחד, אכלו יחד, צחקו יחד, בעברית מעורבת בערבית.
הפלשתינים הביאו את הסירות והידע. היהודים הביאו את הרישיון לדוג, שכן על פלשתינים הוטלו מגבלות בשטחי הדיג, מחשש לפעילות טרור. אבל ברגע שהרישיון מוחזק על ידי ישראלי, אין מגבלות כאלה. זו גם תחילתו של הסרט: הרמוניה בים אנשים, חוצה תרבויות ודתות ומתעלה מעל לפוליטיקה.
אלא שאז ( אוקטובר 2000 ) פרצה האינתיפאדה השנייה. הכל השתנה.
דוגית טווחה מדי לילה והדייגים הפלשתינים לא יכלו יותר להגיע לדוגית. בתחילה חשבו כולם כי מדובר בעניין זמני, אבל לאחר זמן מה, הדייגים הפלשתינים הגיעו, רק כדי לקחת את הציוד שלהם. היהודים התרגלו לצאת לים לבד ושיתוף הפעולה הפך לזיכרון רחוק, שרק שיחות טלפון מלאות שמחה וצחוק בין היהודים לפלשתינים עוד מזכירות אותו. הישוב הופך למוצב מבוצר, מוקף חומה וטנקים.
זהו מעקב ארוך טווח, לאט אל עבר הפינוי שבהתנתקות באוגוסט 2005, היינו האחרונים שיצאו מהריסות כפר הדייגים .
ב-7 באוקטובר 2023 נרצחה טובה, תושבת כפר עזה, יחד עם ביתה ארן, על ידי מחבלי חמאס שחדרו ליישוב.