מהי אחריות היוצר בעת תיעוד של מלחמה? האם הוא יידע לתעד גם את השלום? אלו השאלות העומדות במרכז "מלחמה ושלום", מסה קולנועית הבוחנת את מערכת היחסים האינטימית בין הקולנוע למלחמה, ואת הנרטיבים שדימויי המלחמה יוצרים עבורנו.

​יום יום אנו עדים לאינספור סכסוכים אלימים בכל רחבי העולם, המועברים אלינו בטלוויזיה, באתרי החדשות, במדיה החברתית, בתצלומי העיתונות ובקולנוע. למלחמה קשר הדוק לצילום ולקולנוע מתחילת דרכם: מצילומי המלחמה הראשונים, במהלך הפלישה האיטלקית ללוב בשנת 1911, ועד סרטוני וידיאו של סכסוכים אלימים שכל אדם יכול לתעד בנייד; אף תמונה אינה נוצרת במקרה. חייל לוכד דיוקן גבורה של גנרל, מורד מתעד אלימות אכזרית של השלטונות – לכל אחד יש סיבה משלו לתעד: למזכרת, תעמולה או הצגת ראיות. התמונות יוצרות נרטיב, שבו נקבע מי הם התוקפים, מי הקורבנות, ולמה בכלל מתרחשת מלחמה.

הסרט נחלק לארבעה פרקים, כל אחד מהם מייצג תקופה אחרת, וכל אחד מהם עוסק במוסד אירופאי מרכזי אחר: ה-Istituto Luce ברומא, בו משוחזרים סרטי מלחמה עתיקים; יחידת המשבר של משרד החוץ האיטלקי, העוקבת מרחוק אחרי סכסוכים אלימים בעולם; ה-ECPAD, יחידת התדמית האודיו-ויזואלית במשרד ההגנה הצרפתי; וארכיון הצלב האדום בספריית הקולנוע השווייצרי בלוזאן. בכל מוסד ובכל תקופה, בוחן "מלחמה ושלום" את יצירת האסתטיקה של המלחמה, ואת האופן שבו דוחקת את רגליה של אסתטיקת השלום.


פסטיבלים:
Orizzonti - Venice International Film Festival 
IDFA
Cairo International Film Festival