זה סיפור על ילדה טובה מצהלה שחלמה להיות קצינה בצה"ל בשנות ה – 70 בישראל, עם פטריוטיות ללא סייג, אשר נפצעה כשהייתה דיילת אוויר בפיגוע חבלני נגד צוות אל על בלונדון ב – 1978 על ידי החזית העממית לשחרור פלשתין. הילדה, גדלה להיות אמא ישראלית שחרדה לתת לבנותיה לצאת לקניון שמא ייפגשו במחבל מתאבד פלשתיני. היום, פטריוטיות ישראלית עבורה, היא פיוס עם המחבל שירה עליה לפני 22 שנה ואשר יושב עדיין בכלא האנגלי. יולי, האישה שבסרט והיוצרת שלו, מתבוננת בהיסטוריה של מדינת ישראל מאז ילדותה בשנות ה – 60, שירותה כקצינה בחיל האוויר בסוף שנות ה- 70 ועד תחילת מלחמת לבנון. במציאות של אלימות ושנאה, כאשר כל העולם מתמודד עם טרור בזעם ובחרדה, היא פוגשת אם שכולה שאיבדה את בתה בפיצוץ מכונית תופת בעפולה. הכאב והפחד שפוגשת יולי תוך התמודדת עם אימהותה לשתי בנות מתבגרות במציאות האלימה של היום, מאיימים לערער את אמונותיה הראשוניות. האם תמליץ על שחרורו המוקדם של המחבל אחרי 23 שנים בכלא הבריטי?